
מה שקורה ברשת בימים האחרונים סביב טיפולי היופי של מרגול
זה החלק האכזרי ביותר בדיקטטורה של אידאל היופי שכולנו כפופות לו.
בעולם שמציב סטנדרטים בלתי אפשריים ליופי
אנחנו, הנשים, עוסקות בלא מעט פרקטיקות
של תחזוקה, שימור ושיפור המראה
במטרה לקרב את עצמנו לאותו אידאל.
אנחנו משקיעות זמן, אנרגיה ולא מעט כסף
במראה שלנו.
טיפוח עור הפנים, הסרת שיער, ציפורניים, יישור והלבנת שיניים, צביעת שיער, איפור, ניתוחים וטיפולים קוסמטיים, הזרקות ודיאטות. מלא מלא דיאטות.
להמשיך, או שהנקודה ברורה?
ההשקעה הזו לא מלווה בדרך כלל בתסכול.
להפך! אנחנו נהנות מזה...
מכבש הלחצים המופעל עלינו עובד בכזו יעילות
שאנחנו מתמסרות בשמחה לפעולות התחזוקה
האלה כי השתכנענו שהגוף שלנו פגום והמראה שלנו טעון שיפור.
אנחנו מוטות להאמין שאם רק נשלוט במראה, במשקל, בסימני הגיל
אז אנחנו נוכל לשלוט בחיים ולהיות מאושרות
ומי לא רוצה להיות מאושרת?
אז אנחנו לומדות להשתמש במוצרי טיפוח
ולתפעל את כל המיומנויות הנדרשות כדי להיות ׳אישה יפה׳
ובאותה נשימה אנחנו נלעגות ונתונות לביקורת
על העיסוק השטחי בטפל!
את צריכה להראות בצורה מסויימת
(כי את יודעת שיבקרו אותך) אבל - אסור לך להראות שהשקעת בזה.
זה חייב להראות טבעי.
ואם את מפורסמת, יש הרבה יותר עיניים בוחנות עלייך
אז את משקיעה ומטפחת, והופ... זה יותר מידי,
עכשיו את שוב יעד לביקורת כי ממש הגזמת.
אז את או מוזנחת מידי, או שאת מגזימה. אין אמצע.
אין לי ביקורת על הרצון לשפר ולשמר את המראה.
אלוהים יודעת שאני בעצמי עוסקת בזה לא מעט.
למעשה… מאז שאני מרגישה שאני יפה,
אני חרדה לאבד את זה ומשקיעה בזה יותר.
אני לא קמה ככה בבוקר.
אני מזריקה בוטוקס, משתמשת בתכשירי הבהרה לפנים,
השיניים עברו הלבנה, יש לי איפור קבוע בגבות ובשפתיים, לייזר
להסרת שיער, איפור כמעט על בסיס יומיומי, אני שומרת על תזונה
ועוסקת בספורט ועוד. אבל לעולם לא אסתיר את זה.
חשוב לי לספר את זה. כי זה לא בא לי טבעי.
אף אחת לא נראית ככה בלי השקעה.
וכשנשים מסתירות, מכחישות או משקרות לגביי הטיפולים שעושות,
זה גורם ליותר ויותר נשים לחוש תסכול וכאב. וליותר א.נשים להעז
לבקר נשים שעושות טיפולים.
שונדה ריימס, התסריטאית והמפיקה (אנטומיה של גריי) מספרת
שהיא העריצה את וויטני יוסטון בילדותה והתביישה שאין לה שיער
כמו וויטני (שתיהן ממוצא אפרו אמריקאי)
יום אחד הגיעה למספרה ושיתפה את הסוד הזה עם הספרית
וזו התחילה לצחוק בקול רם.
שונדה מבויישת, שאלה למה היא צוחקת על החלום שלה?
והספרית ענתה: ״ וויטני יוסטון חובשת פאה, זה לא השיער שלה״
את מבינה? אפילו וויטני יוסטון לא נראית כמו וויטני יוסטון...
אנחנו הנשים צריכות להבין דבר אחד.
כשאת מבקרת אישה אחרת ואת הבחירות שלה
בענייני טיפוח, תזונה, אופנה,
את נוטלת חלק במשטור דיכוי היופי שכולנו כפופות לו.
אז אולי יש כח בלהעביר ביקורת על מישהי אחרת,
אבל תביני - היום זו מרגול. מחר זו את.
ועוד יומיים.. זו הבת שלך.
Comments